"כל אחד הוא חומר טוב לסרט"
אמר חנן בן ארי
(בשיר: "כל אחד רוצה להיות כמו יוסף")
ולגמרי צדק.

רובנו נמצאים בחלק נכבד מהיום בסושיאל,
וקשה לנו לפספס את האנשים ההם –

את אלו עם עשרות אלפי העוקבים,
שנראה שהחיים שלהם נוצצים,
שמתקדמים, שעושים דברים גדולים,

ההוא שנוסע על מרצדס,
זאת שכל היום מעלה את הסליקות שלה,
הילד הזה שכל היום מראה איך הוא עושה כסף קל.
ההוא שפיצח את השיטה והוא כבר גר בתאילנד ואין לו דאגות.

ובאותו הרגע שאנחנו רואים את זה?
המחשבות ישר צפות
"כולם מתקדמים מהר יותר ממני"
"כולם מצליחים יותר"
"אני תקוע במקום"

ופתאום הכל מתערער אצלנו
האם מה שאנחנו עושים זה בכלל בסדר?
רגע, אולי אני צריך לעשות גם כמוהו,
אולי הוא גילה משהו שאני עדיין לא גיליתי?
וזה גם נראה טוב אצלו, אז אולי אני גם אעשה.

היום שלנו מורכב מהרבה הסתכלויות והתבוננויות באנשים אחרים,
בדרך שלהם, בתוצאות שלהם (או יותר נכון בתוצאות שהם מציגים לכאורה)

כשאנחנו שוכחים להסתכל
על הסרט שלנו
ולזכור שאם רק נבחר להסתכל על הסרט שלנו,
על עצמנו,
אז אנחנו נדע לשדרג לעצמנו, את הסרט שלנו.

כי בכל רגע נתון, כל עוד אנחנו עדיין נושמים,
הסרט שלנו ממשיך להיכתב.

איך לכתוב את הסרט האידיאלי עבורנו?
קודם כל להכיר את אנשי ההווה ואנשי העתיד

אנשי ההווה –
חיים את הרגע הזה, נהנים מהקיים,
בלי דאגות מה יהיה מחר,
בלי לחשוב על השלכות.
לא חוסכים מעצמם דברים היום.

אנשי העתיד –
חושבים תמיד על העתיד,
חוסכים מעצמם דברים היום, בשביל המחר,
יותר מאופקים, מתוכננים, יותר מוותרים על הנאות היום.

ויש את הסוג השלישי של האנשים –
אנשי ההווה-העתידי

מה זה אומר?
אנשי ההווה-העתידי,
יתייחסו גם לעתיד בתור ההווה שלהם
זאת אומרת, מחר יהיה את ההווה של מחר
עוד שנה יהיה ההווה של עוד שנה.

שינוי מחשבתי קטן,
שאולי נשמע פילוסופי ורוחני,
אבל הכרחי בשביל באמת לשנות את העתיד שלנו.

והשלב הבא הוא לשאול את עצמנו:
[1] האם היום, ביצעתי את הפעולות שנכונות לי,
לחיים שלי, למשפחה שלי, לילדים שלי
לעסק שלי, לעובדים שלי, למנהלים שלי
לתחושות הנאה שלי,
אם כן – מדהים
אם לא – למה לא, מה אפשר לתקן, איך אפשר לשנות.

[2] האם היום אני גם מבצע פעולות
שיטיבו עם ההווה שלי בהמשך
אם כן, מעולה. אפשר להיות רגועים.

והסיבה שזה כל כך קריטי,
היא שאני זוכר את נמרוד של פעם,
מסתכל על אושיות עם 40,000 עוקבים באינסטגרם
משווה את עצמי לבעלי עסקים אחרים,
למשפיעני רשת כאלה או אחרים,
ופגשתי לאורך הדרך הרבה מהם.
כאלה שכולם רוצים להיות כמוהם,
כאלה שמעריצים אותם, שאנחנו מסתכלים עליהם.

לימים עשיתי תהליכי ליווי ללא מעט מהם,
או שמכרנו להם במיקור חוץ,
או שהקמנו להם צוותי מכירות, או שליווינו אותם עסקית.

וראיתי את אותם המשפיענים,
עם 30-40 אלף עוקבים,
שלחלקם היו עסקים נפלאים ונהדרים
שעושים אחלה כסף.

ולחלקם, העסק שלהם אפילו
לא חצי מהעסק של מה שאני בניתי.

ולי תמיד היו תחושות בתחילת הדרך שאני
מפספס משהו

וכן כמובן, תמיד יש מה ללמוד,
ואני תמיד בלמידה.

אבל לקום בבוקר עם תחושה שאני בכלל
לא בכיוון הנכון זאת תחושה מעיקה, תחושה נוראית
שיכולה לגרום לאיבוד איזון,
לחוסר אנרגטיות
וממש לא לחיות את ההווה
אלא לחיות את הדאגות של העתיד
ולא את הביטחון של העתיד.

לא מזמן התחילה שנה עסקית חדשה
והיא זמן מעולה לחשבון נפש עסקי
על האם אנחנו בפוקוס
על האם כל סטורי מזיז את מה שאני עושה
האם אני נאמן לדרך שאני מאמין בה
האם אני נשען על פעולות שיצרו לי הצלחה
האם אני משנה פעולות שיצרו לי כישלון
האם אני חי את הסרט שלי,
ואיך בסרט שלי אני מביא את עצמי לאוסקר.
כי כל אחד הוא חומר טוב לסרט.

להאזנה לשיר הנפלא של חנן בן ארי >>

חנן בן ארי – חולם כמו יוסף Hanan Ben Ari